שמעון המאירי – צלם ואמן הולוגרמות.   אהוד דור – צייר ופסל.

Shimon Hameiri שמעון המאירי
Shimon Hameiri
שמעון המאירי

מגיל צעיר, בהיותי בן 13, התחלתי לתפוס את העולם דרך עדשת המצלמה. המצלמה הייתה חלק בלתי נפרד ממני ולוותה אותי לכל מקום אשר הלכתי. גם היום עדשת המצלמה היא דרך הביטוי שלי, ובעזרתה מתעד את אשר אני פוגש בדרכי. התמונות שמתקבלות הינן מנקודת מבט ייחודית של ניסיון להעביר את המציאות בעלת שלושת המימדים למדיה המתקיימת בשני מימדים בלבד.

עם השנים, שילבתי את אהבת הצילום עם תחומים נוספים המרתקים אותי: הפיסיקה, האופטיקה והאמנות, וכך נפתחתי אל העולם הקסום של התלת מימד הבא לידי ביטוי באמנות ההולוגרפיה והצילום האומנותי. הולוגרפיה היא טכניקה ליצירת צילום תלת מימדי המבוססת על שילוב פיסיקאלי של אור הלייזר עם האובייקט המצולם.

נכון להיום אני האמן היחיד בארץ היוצר בתחום ההולוגרמות, ובכך נמנה עם קבוצת אמנים ייחודית ביותר (כ-20 אמנים ברחבי העולם), המשתמשים בהולוגרפיה כמכחול ביד היוצר. בשנה האחרונה, אני מוביל רעיון חדשני בעולם כולו, של שילוב בין צילום והולוגרפיה בתערוכה אחת.

במסגרת מחקרי מצאתי שתי דרכים חדשות ונוספות כדי להוסיפן למאגר מכחוליי: “צילור” – צילום מצוייר, ו”לנטיגרפיה” – צילום מעובד שהופך לתלת-מימד בעזרת עדשות מיוחדות.   בשל מגבלות האינטרנט לא ניתן להציג אלא רק תמונות דו ממדיות, ולכן קיים קושי עבורי להציג בו את העבודות התלת מימדיות. כדי לחוות ולחזות בהן, הייתי ממליץ לבקר בתערוכות המתקיימות ברחבי הארץ ובעולם. הנכם מוזמנים להכנס אל האתר שלי –  www.holoart.co.il

שמעון המאירי

 

Ehud  Dor אהוד דור
Ehud Dor
אהוד דור

במקום קורות חיים

עולם הגברים, כך קבעו גדולים וחכמים ממני, נחלק לשני חלקים בלתי שווים. רוב הגברים אוהבים נשים – כי הם אוהבים את עצמם, ורק חלק קטן מבין הגברים אוהבים נשים – כי הם אוהבים נשים. האישה עבורם היא היצירה היותר מוצלחת של הטבע. בתפילת הבוקר שלהם הם מברכים: ברוך שעשה אישה… ואם להיות כן עם עצמי, נראה, שאני שייך למיעוט הזה.

אני רואה בנשים את נקודות-החן היותר נדירות ששובצו בעולמנו, ועלי להודות, בבושת פנים, שאינני נלאה מלחזות בהן. אין פלא, איפוא, שהן הנושא העיקרי בציוריי ובפסליי.

מאז ומתמיד חשתי קנאה עמוקה באמנים, אשר שנתם נודדת בלילות (כך אני שב ולמד ממאמריהם של מבקרי האמנות) בחפשם תשובות לבעיות הדחופות של עולמנו, כמו הפרדוקס בין היופי והכאב, בין האסתטי והחידלון, בין הקיים לנעלם; או לחילופין, בבקשם מענה למתח השורר בין המוחלט לספק, בין הפיזי לרוחני ועוד כיוצא באלה שאלות דוחקות ובעלות ערכים נאים כל כך. ואילו לבי, מה צר, אינו נוטה אחר כל אלה, ומכאן שלא אוכל להועיל הרבה בקידום פתרונן של כל אותן שאלות חיוניות ונשגבות.

אני מסתפק בקו הנשי המרתק, המעודן, האלגנטי והארוטי. אני שבוי בתוויהם של אזורי הגוף הנשי – בחן האזורים העמוסים בכל טוב, כמו בנועם האזורים הצחיחים לכאורה, ומעל לכל – בקסם אזורי הספר העמומים; אינני חדל מלהתפעל מתעתועי קוויהן המרתקים, מצומתי איבריהן הציוריים, ומאין סוף ההתרחשויות שבין כל אלה. ודי לי בזאת.

                                                     אהוד דור